לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בערעור), אשר הטיל אחריות על מוביל יבשתי לחוסר שהתגלה במטען של מגנזיום שיוצא מישראל לגרמניה.

עובדות המקרה: יצואן ישראלי שיגר לגרמניה מטען של מגנזיום, כאשר המטען הובל קודם לכן בישראל על ידי חברת משאות המפרץ לנמל חיפה, והועמס על אוניה של חברת Iscont. חברת קרגו אמרפורד טיפלה בשילוח המטען. חברת הביטוח איילון ביטחה את שינוע המטען לגרמניה.

עם הגעת המטען לגרמניה, התגלה בו חוסר, שגרם לחברת הביטוח לשפות את לקוחה, ולהגיש תביעה נגד חברת ההובלות (משאות המפרץ), נמל חיפה, חברת Iscont והמשלח קרגו אמרפורד.

לגבי חלקה של חברת משאות המפרץ, הוכח כי נהג משאית מטעמה הביא מכולה למפעל היצואן, והעמיס את המטען במכולה לקראת הובלתו לנמל חיפה, בדרכו לגרמניה, כשהמכולה סגורה בסגר.

בית משפט השלום קבע כי, החוסר במטען אירע עוד בשלב המכלתו למכולה, בין היתר, מאחר ומשקל המטען בעת המכלתו היה 20 טון, בעוד משקל המטען בעת הייצוא היה כ-16 טון בלבד, וכאשר הוכח שהמכולה יצאה לדרך ממפעל היצואן כשהיא סגורה בסגר.

כמו כן, קבע בית משפט השלום כי חברת משאות המפרץ לא הביאה די עדויות כדי להוכיח היעדר אחריותה למעשה, וזקף לחובתה את אי הבאת נהג המשאית ואת הטכנוגרף (הקופסה השחורה) של המשאית, וציין כי גרסת חברת משאות המפרץ מבוססת על השערות ולא על עובדות, ולכן אין לקבלה.

לכן, הטיל בית משפט השלום את האחריות לחוסר על חברת משאות המפרץ ופטר מאחריות את נמל חיפה, חברת Iscont והמשלח קרגו אמרפורד, וחברת משאות המפרץ הגישה ערעור על פסק-הדין, ופסק-הדין בערעור ניתן בימים אלה.

פסק-הדין בערעור:

בית המשפט חזר על כלל ידוע ולפיו בתי המשפט לערעורים לא נוהגים להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאות הנמוכות יותר. בית המשפט אימץ את קביעת בית משפט השלום כי חברת משאות המפרץ לא הביאה די עדויות על מנת להוכיח כי לא התרשלה בעת הובלת המטען, ולמשל, לא הביאה לעדות את נהג המשאית שביצע את ההובלה הספציפית (אף שכבר אינו עובד אצלה), ולא הציגה בבית המשפט את הטכנוגרף על אף החובה לשמור אותו לפחות חצי שנה.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת משאות המפרץ כי לא הגיוני שהחוסר נגרם תוך זמן כה קצר מעת המכלת המטען במחסני היצואן ועד להובלתו לנמל חיפה, כאשר לא הביאה די עדויות לעניין זה.

בנוסף, דחה בית המשפט את טענת משאות המפרץ כי אם התגלה בנמל חיפה חוסר של כשלושה טון, הדבר אינו מתיישב עם עדות הרוכש מגרמניה כי גילה חוסר של כחמישה טון בעת הגעת המטען לגרמניה. בית המשפט קבע כי, עדות זו הובאה על מנת להוכיח כי החוסר התרחש בעת הימצאות המטען אצל משאות המפרץ, ולא בהכרח על מנת להוכיח את שוויו.

יתרה מזאת, בית המשפט קיבל את טענת חברת הביטוח בעניין ערכו של המשלוח שאבד, וקבע כי על משאות המפרץ לפצות את חברת הביטוח בשווי המשלוח שבוטח בפוליסה, בהתאם לחשבון הספק (תוך שהוא דוחה את טענות משאות המפרץ כי התבקש פיצוי יתר גם על אובדן רווחים וכו').

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור וחייב את משאות המפרץ בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 25 אלף שקלים בצירוף מע"מ.

(ע"א (מחוזי תל-אביב) 4827-07-10 משאות המפרץ (שינוע) בע"מ נ' איילון בע"מ - חברה לביטוח ואח', השופט ד"ר קובי ורדי, פסק-דין מיום 3.1.11.

ב"כ הצדדים: למשאות המפרץ - עו"ד ג. סלעית. לחברת הביטוח איילון - עו"ד ע. שלח וא. אורלי. לחברת Iscont - עו"ד ג. דיסני ממשרד ש. פרידמן. לחברת נמל חיפה - עו"ד ל. גרושקביץ. לחברת קרגו אמרפורד - עו"ד א. בוסני).

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא וייצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il