אתמול, 9 בספטמבר 2003, נדחתה עתירה בבג"צ כנגד סמכותה של רשות הנמלים בקביעת התור התפעולי בנמלי ישראל וכנגד הכללים והחוקים שלפיהם נקבע התור התפעולי

אתמול, ה- 9 בספמטבר 2003, דחה בית המשפט העליון את עתירת 12 העותרות בעתירה (בג"צ 1836/02) למתן צו על תנאי וצו ביניים, שהוגשה ב- 27.2.02 נגד שר התחבורה, רשות הנמלים והרכבות, לשכת הספנות הישראלית, חב' צים, גרימלדי ליינס וסווידיש אוריינט ליינס. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד דן מרויץ ודניאל זיידמן, המייצג יבואנים ויצואנים מהגדולים במשק, בהם החברות אס. טי אנד טי, ארגו קורל מריטיים, בלו ארק ספנות, בתי זיקוק לנפט, דגש סחר חוץ, חיפה כימיקלים, י. כספי קווי מטען, מפעלי ים המלח, פקר ספנות, פרקו ים, קמור שירותי ספנות וקוראל שירותי ים.

בעתירה טענו החברות כי הקיפוח נגרם מכך שהנוהל "שנולד בחטא", החליף את הנוהל לפיו "המגיע ראשון, יזכה לטיפול ראשון". לטענת העותרים, לחצים של בעלי עניין, בהם שני נציגים של חברת צים במועצת רשות הנמלים, שינו את הנוהל, בתירוץ שבכך תתייעל עבודת הנמלים. לדברם, האמתלה לשינוי היתה אחריות לאומית לכך שאניות המסוגלות לקבל שירות מהיר יותר, יזכו לעדיפות על פני אניות שהטיפול בהן מתארך מעבר לכך.

כב' השופטת ד' דורנר קבעה בפסק הדין הדוחה את העתירה, בהסכמת כב' השופטים א' מצא וא' לוי את ההלכות הבאות, לפי סדר הופעתן בפסק הדין:

"סדר הקדימות לפי מועד ההגעה, בבחינת כל הקודם זוכה, איננו נורמה כי אם דרך אפשרית לניהול נמל, המשתנה על-פי הצרכים שלמענם מתקיים התור".

"האינטרס הכלכלי לקבלת שירות לפי סדר ההגעה, חשוב ככל שיהא, אינו זכות יסוד".

"קביעת סדר מסוים שבעיני הרשות הוא היעיל ביותר למתן השירות, אף אינו פוגע בעקרון השוויון. כידוע, שוויון מוגדר כנקיטת יחס שווה כלפי שווים ויחס שונה כלפי שונים. לאמור, ההגדרה מתירה יחס שונה כאשר השונות היא רלוואנטית".

"קביעת סדרי הקדימויות מתחייבת מסמכות הרשות לנהל את הנמלים באופן שיאפשר מתן השירות היעיל ביותר לדעת הרשות".

"בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת המינהל גם אם חלופה אחרת מזו שבחר בה המינהל נראית לעותרות עדיפה".

"הרשות הוסמכה בתקנה 64, באופן מפורש, לקבוע סדרי הקדימויות. התקנה עצמה מבוססת כדבעי על הוראות החוק ומאליו מובן הוא כי בתקנה, ולא כל שכן בחוק, לא ניתן לקבוע הסדרים ספציפיים שמקומם בכללים."

בניגוד לטענת צים והמדינה, מדובר במצב שבו רוב האניות המקופחות הן אניות חדישות, גדולות ובעלות תפוקה העולה לעתים, לאין שיעור, על האניות המועדפות, הגיבו העותרים לאחר דחיית עתירתם. לדבריהם, תפוקתה של אניית מכולה, שהיא מועדפת בקביעת התור התפעולי, הנה כ- 19 אלף טון ליממה בעת שתפוקת אניית צובר גדולה, שהיא מקופחת בקביעת התור התפעולי, הנה כ- 23 אלף טון ביממה. מכלית הפורקת נפט (אניה מקופחת) מגיעה להיקף של 48 אלף טון ביממה.

" נוהל "התור התפעולי" בנמלים גורם לקיפוח של יותר מ-50% מהמשתמשים בנמלים. עיכובה של אניה לתקופה ארוכה, גורם לה נזק כספי ועלול לגרום לבעלי מטענים להעדיף ולהוביל את מטענם באניות מועדפות על פני אניות מקופחות ", ציינו העותרים.

" האיום של וועדי העובדים להשבית את הנמלים בישראל בראשית השבוע הבא, יגדיל את הנזקים באופן בלתי נסבל ", אומר ראובן סדנאי, מנכ"ל חברת קוראל שירותי ים, שהיא מהגדולות בהובלת מטענים כלליים ומטעני צובר.

" המתנת אניות בכניסה לנמלים, הפכה לחלק בלתי נפרד מכל שביתה. אלה נזקים עצומים למשק הישראלי ולמטעני הייצוא והייבוא. התור התפעולי מכפיל ומשלש את הנזקים המוערכים בסכומים של עשרות מיליוני דולרים בשנה. השילוב של שביתה בנמלים ופסיקת בג"צ, כאילו מזמין את העוסקים בתחום להתאבדות כלכלית - מבלי שנותר לנו ממי לבקש עזרה. חבל שבנסיבות הקשות, בחר בית המשפט העליון בדרך הקלה, לפיה הוא אינו נכנס לעובי הקורה ", הוסיף.

את העתירה, שהיא השלישית במניין העתירות שהגישו העותרות, דחו כאמור שלושת שופטי בית המשפט והעותרות חוייבו לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 35,000 ₪.